פסק-דין בתיק ת"א 1687-05

1.         זהו פסק דין בתביעת התובעת, לחייב את הנתבעים בהחזר הלוואות שהעמידה לטענתה, לנתבעות מס' 1 ו-2. הוחלט לדחות את התביעה נגד הנתבע מס' 3, ולקבלה ביחס לנתבעת מס' 2. להלן הנימוקים.

2.         התובעת הינה חברה העוסקת בין היתר, בייצור והרכבת תריסים. הנתבעות הינן חברות פרטיות, בבעלות מלאה של הנתבע מס' 3, שהינו גם מנהלן. ההליכים נגד הנתבעת מס' 1, עוכבו, עקב הליכי פירוק.

התובעת טענה בכתב התביעה המתוקן (מיום 5.4.06), כי הלוותה לנתבעת מס' 1 סך 400,000 ש"ח, מתוכם 200,000 ש"ח, שהועברו ביום 22.12.03, ו-200,000 ש"ח נוספים, שהועברו ביום 21.4.04. שיעור הריבית המוסכם עמדה לטענתה, על 24% לשנה. לטענתה, הלוותה את הסכומים האמורים לבקשת הנתבע מס' 3, שהועברה אל התובעת באמצעות רו"ח יעקב רוזנפלד, אשר היה ידידו של הנתבע מס' 3, קיים עמו קשר עסקי בתקופות שונות, ושימש כרו"ח של התובעת ושל הנתבעות. לטענתה, עובר למתן ההלוואות, הסכימו הצדדים, כי כערובה להחזר ההלוואות, יערך הסכם להעברת זכויות הנתבעת מס' 2, במשרדים הממוקמים בבנין "בית פריזמה" בבאר שבע (להלן: "הנכס"), כאשר באותה עת, עמדה לזכות הנתבעות ערבות חוק מכר, שהוציא בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ ביום 12.12.96, בגין הנכס האמור, על סך 1,460,679 ש"ח. יחד עם זאת, הוסכם לטענתה, כי הסכם העברת הזכויות לא ימומש, מקום שההלוואה תיפרע.

ביום 14.5.04, נחתם הסכם הלוואה, בכותרתו צוינו התובעת, כ "מלווה", ושתי הנתבעות כ "לווה". בגוף ההסכם הוצהר והותנה כדלקמן:

"המלווה העביר ללווה סך 400,000 ש"ח

במועדים 26/12/03 - 200,000 ש"ח

21/4/04 - 200,000 ש"ח.

הלוואות אלו נושאות ריבית בשיעור שנתי 24%

הלוואות אלו הינן לזמן קצר והלווה יכול להחזירן בכל עת עם הודעה של שבוע ימים לפני ההחזר. ההלוואות יוחזרו לא יאוחר מ31/12/04 (אלא אם יחול הסכם אחר בכתב)

במידה ויועברו סכומים נוספים שיעור הריבית יהיה זהה אלא אם סוכם אחרת בכתב.

כביטחון בלבד להלוואות אלו חב' קו לו תחתום על הסכם למכירת משרדים במגדלי הקריה... (עליה קיימת ערבות מכר בסך 1,460,679 - מיום 12/12/96)" (להלן: "הסכם ההלוואה").

התובעת טענה, כי בהתקרב המועד האחרון לפרעון ההלוואות, וכאשר הנתבעות לא פרעו אותן, פנתה אל רו"ח רוזנפלד, על מנת שיזכיר לנתבע מס' 3, כי על הנתבעות לפרוע את ההלוואות. לטענתה, השיב הנתבע מס' 3, כי לא ניתן יהיה לפרוע את ההלוואות בתשלום אחד עד סוף חודש דצמבר 2004, וביקש לפרוע אותן במספר תשלומים. במועד האמור, משך הנתבע מס' 3, לפקודת התובעת, שש המחאות דחויות, שהסתכמו ב-500,000 ש"ח (סכום הקרן בתוספת הריבית המוסכמת, ע"פ הסכם ההלוואה). זמן הפרעון הנקוב בהמחאה הראשונה, היה 31.12.04, ואולם במועד זה, ביקש הנתבע מס' 3 מן התובעת, באמצעות רו"ח רוזנפלד, להמתין שבועיים טרם הפקדת ההמחאה לפרעון. ביום 18.1.05, הופקדה ההמחאה האמורה, בחשבון התובעת, וחוללה בהעדר כיסוי מספיק. כך גם המחאה נוספת, בסך 25,000 ש"ח, שהופקדה ביום 20.1.05.

התובעת דרשה מן הנתבעים לפרוע את החוב, ואז לטענתה, ביקש הנתבע מס' 3 באמצעות רו"ח רוזנפלד, ארכה נוספת, תוך שהתחייב לקיים פגישה עם נציגי התובעת, על מנת לחתום על הסכם המכר, כפי שהתחייבו הנתבעות בהסכם ההלוואה. לטענת התובעת, חרף הבטחתו, דחה הנתבע מס' 3 את הפגישה מפעם לפעם, בתירוצים שונים.

לטענתה, בהמשך ביקשו התובעת ורו"ח רוזנפלד, לברר את טיב הנכס ושוויו. היות שידעו, כי הנכס נמצא בבנין שנוהל ע"י כונס נכסים, שוחח רו"ח רוזנפלד ביום 3.3.05 עם משרד כונס הנכסים, והקליט את השיחה. מדברי נציגת כונס הנכסים התברר, לטענת התובעת, כי הנתבעת מס' 2 מצויה בעיצומו של מו"מ לכריתת הסכם פשרה, עם בנק דיסקונט למשכנתאות, אשר הוציא כאמור ערבות חוק מכר בגין הנכס. לדבריה, צפוי היה הסכם המכר להתבטל, במסגרת הסכם הפשרה האמור. התובעת טענה, כי על אף שנציגיה ורו"ח רוזנפלד הופתעו מדברי נציגת הכונס, הרי שבחרו לקיים את הפגישה המיועדת עם הנתבע מס' 3, כמתוכנן, משום שלא ידעו ביחס לאיזה חלק מן הנכס, מתנהל מו"מ כאמור.

ביום 4.3.05, נפגשו הנתבע מס' 3, נציגי התובעת, ורו"ח רוזנפלד, במשרדי התובעת, ולטענת התובעת, הגיעו להסכמה לענין פרטי הסכם המכר.

עוד באותו יום, התייצבו נציגי הצדדים, ע"פ דרישת התובעת, במשרדי ב"כ דאז, עו"ד משה דנוך, ובמהלך הפגישה האמורה, התחייב הנתבע מס' 3 (בשם הנתבעת מס' 2), למכור לתובעת חלק מן הנכס, בשטח של 177 מ"ר ולהמחות לתובעת את זכויות הנתבעת מס' 2, ע"פ ערבות חוק המכר. טיוטת ההסכם הודפסה ע"י עו"ד דנוך (להלן: "טיוטת הסכם המכר").

לטענת התובעת, על אף שהסכם המכר גובש, וכל פרטיו הוסכמו, ביקש הנתבע מס' 3 לדחות את מועד חתימתו על הסכם המכר, והתחייב לחתום עליו, סמוך לאחר מכן, לאחר שב"כ יעיין בטיוטה שהודפסה.

לטענת התובעת, הסתבר לה בדיעבד, כי רומתה ע"י הנתבע מס' 3, שכן ביום 7.3.05, שלושה ימים בלבד לאחר עריכת טיוטת הסכם המכר, אושר הסכם פשרה בין הנתבעת מס' 2 ובנק דיסקונט למשכנתאות, בפסק דין, במסגרת ה"פ (ב"ש) 1129/04. במסגרת הסכם הפשרה האמור הותנה, כי הסכם המכר, על פיו רכשה הנתבעת מס' 2 את המשרדים, יבוטל, הנתבעת מס' 2 תשיב לבנק את ערבויות חוק המכר, ובתמורה יעביר הבנק אל ב"כ הנתבעים, עו"ד ויינברגר, סכום אשר הוסתר מן התובעת, בדרך של מחיקת השורות הרלוונטיות בהעתק המסמך שהועבר אליה (ובדיעבד נלמד מחקירת הנתבע, כי עמד על כ-1,300,000 ש"ח - 1,400,000 ש"ח).

התובעת טענה, כי מן הנסיבות ומתוכן הסכם המכר עולה, כי הנתבעים פעלו להונות את התובעת, כאשר במקביל למו"מ שנוהל בין הצדדים, ניהלו מו"מ עם בנק דיסקונט למשכנתאות.